סיפור בליסבון

הזמנתי את pacodelacuca מההאוס גלריה להציג תערוכה בבלוג :

"הלכתי ברחובות ליסבון. עליתי ירדתי ועליתי בשבע גבעות. נכנסתי לאזור של 'בריו אלטו' (שכונה גבוהה),

ולידי נמצאה חנות של חומרי אמנות. צעדתי פנימה, סתם בשביל הקטע, ויצאתי משם עם שלושה מקלוני פנדה.

צעדתי עוד קצת ולידי שלט המסמן חלל אמנות מפוקפק. נכנסתי וגיליתי מקום יפה. בניין ענק ועתיק וממולא באמנות. לא אמנות משהו כמובן, אבל מרוב שקט וותק ובדידות במקום הרגשתי מצוין.

בקומה התחתונה הייתה חצר ענקית וירוקה, עם מזרקה נטושה ופסל אבן של מן חיה- אישה מהאגדות. היו גם בחוץ כמה עבודות של אמן גרפיטי מקסיקני או משהו  כזה. אבל גם זה לא ריגש.

התחלתי לטייל בחללים שונים, ישנים מאוד ולא מטופחים, עד שהגעתי לחדר האחרון לקומה הזו. מצאתי את עצמי בחלל ריק. בהתחלה לא הבנתי לאן נעלמו כל העבודות, או למה יש מקום כזה מבוזבז. אבל מהר מאוד הבנתי שהעבודה נמצאת בתיקרה, צבועה חלקית בין הקשתות בצבע זהב. מאכזב.

הייתי לבד בכל הקומה. למזלי נזכרתי שדקות מועטות לפני כן קניתי צבעי פנדה וחיוך שובב הצטייר על פניי. שלפתי את הנשק וצימצמתי קצת עיניים במבט חושב. חישבתי מהר את כמות הקירות ואת האפשרויות העומדות לפני, וכמו כמעט תמיד, ציירתי מלבן ועוד מלבן ועוד אחד, כאשר כולם חתומים בפס מעוקל למעלה ופס מעוקל למטה. ככה נוצרו חמישה רישומים פשוטים ועדינים, בשלושה צבעים שונים. בסוף גם הוספתי את עצמי לרשימת המציגים בחדר.

ביציאה מהבניין נפרדתי יפה מהבחורה היפה בכניסה ויצאתי מחוייך.

לפני כמה זמן קיבלתי בפייסבוק את ההודעה הזו:


September 23
Leonor Guerra

    • Ok, i know what you are trying to do (something like Banksy), but this was already done, you're not new at all! And maybe first you should try to understand what is this space about and the project on it! Your solo exhibition in Lisbon was quite short (1 night, nobody saw it for real..)keep trying!!

October 18
Paco de la Cuca

    • HEllo and thanks,
      for giving me a new idea,
      You are right,
      the exhibition was to short,
      and its a shame that nobody saw it,
      that's why I decided to make it eternal,
      and recycle the show,
      but now on the internet..you will see soon..
      its gonna be wonderful.
      Don't worry about Banksy, he will understand,
      and please, don't be mad about me,
      it was a beautiful moment in a beautiful place!peace
    • !pds: I remember you getting down from a car
      and then I saw you in the Carpe Diem,
    • "I cant forget your face
    • כל התמונות באדיבות pacodelacuca

/

/

/

/

/

/

\

/

/

 

 

 

 

 

הומאז' למחיקה

לפני כשלוש שנים אצרה טל לניר את התערוכה יופיו של הריק בגלריה 39, שהיתה תערוכה יפה ומרעננת.
חלפו כמה שנים, ועם זכרון התערוכה ההיא, הגעתי מלאת ציפיות ל״בפנים אמנות רחוב בתל אביב״ בביתן של הלנה.
טל ניסתה לעשות מעשה חתרני לכאורה.
להכניס את אמנות הרחוב למוזיאון בדלת הראשית. קרתה תקלה ויצא לה הפוך.
במקום אוונגרד קיבלנו קיטש.
עצוב לראות מה קורה לאמני רחוב כשהם צריכים ליצור בתוך חלל ממסדי.

למשל, עבודותיו של יוחאי מטוס העוסקות ומתכתבות לעיתים  עם קיטש ותרבות הצריכה מאבדות את כוחן לחלוטין בחלל הסגור וניטל מהן עוקצן.

מפגש אקראי עם מפלצת של קלון בסמטה אורבנית יכול לעורר אימה , אך הקיר שלו במוזיאון נראה פשוט כאיור מוגדל העשוי רע.

אהבתי מאוד את סדרת העבודות של פומה העוסקת במיניות כגורל כשהוצגה בגלריה הגדולה מכולן – הרחוב. במוזיאון העבודה ניראית ככרזה ותו לא.

know hope ממשיך לעסוק לעייפה באותה שפת דימויים שכבר מוצתה והפכה ללא יותר ממנייארה.

הפספוס של תערוכה נעוץ בכך שטל חפשה ומצאה חיים קלים בדמות אמני הרחוב המובנים והמוכרים ולא העזה להציג אמנים פחות מתוקשרים.

מחוץ למוזיאון ולא כחלק מהתערוכה מוצבת ווספת נצנצים של יוחאי מטוס. ניתן להסתפק בה.

התנגדות ושימוש חוזר

ככר ביאליק,

עוד אחד מהפרוייקטים של inspire, כל שנה , זה הרביעי במספר.

נראה כאילו אין כניסה אבל יש צריך רק לחפש.

Selling England by the pound

על הקיר בפינת BUXTON STREET וBRICK LANE , אותו קיר עליו מוצגת עבודה של CZK נמצא גם אסבסטוס. יותר נכון עבודה שלו מודבקת שם,למעלה למעלה.

אסבסטוס עובד עם צילומים שלו ומדביק על כל מיני דברים אותם הוא מוצא ברחוב. בראיון איתו שמצאתי אסבסטוס מספר שלמד תולדות אמנות אך לא ציור או פיסול. הוא דבלינאי.

 

 

הוא מרבה לצלם פורטרטים וכפות ידיים, והתצלומים משמשים כחלק מהעבודה הכוללת. ניתן לראות שאת העבודה שצילמתי הוא הדביק על לוחות או אריחים.

אחת הסיבות לעבודה בגובה רב היא מצלמות הטלויזיה במעגל סגור, הנמצאות בלונדון ממש בכל מקום, ומציבות קושי לפעולת אמני הרחוב. הדרך היחידה לעבוד בבטחה היא במקום שהמצלמות אינן מגיעות אליו – בגובה !

כאן אפשר לראות אותו בפעולה – פרוייקט שלו בשם LOST, וכמה קל להדביק סטיקרים ברחובות…

 

 

המשכנו לשוטט באזור, מבט עילי אחד למראה מפתיע.

 

 

 

 

 

פה אפשר לקרוא מי מה ולמה.

 

 

 

השורה התחתונה שלי, לא סופרים אותנו, מוכרים גם את לונדון וגם את תל אביב בלירה.

האזרח קיין

לונדון לא חיכתה לי אבל אני חיכיתי לה והשתלם לחכות.

ב BRICK LANE נתקלתי במשהו שהפתיע אותי.

היה יום אפור, אור עכרורי ואפרפר שלט במצלמה.

בפינת הרחוב הרמתי את הראש למעלה.

עוד אחד.

האזרח קיין ככה הוא חותם.CZK AKA CITYZENKANE

 

 

הייתי שמחה לראות עבודה שלו על אחד מקירות תל אביב.

החיים משתנים, לא אנחנו

תקופת החגים יוצרת גן עדן לאמני רחוב. שקט בעיר, הרחובות ריקים, ואמני הרחוב מפציצים. סיבוב קצר ברחובות מגלה המון עבודות חדשות כמעט בכל פינה אפשרית. צריך רק לפתוח את העיניים ולהתבונן מסביב, לצאת מעט מהבועה העצמית ופשוט להתבונן.

ההתבוננות מגלה שיתוף פעולה בין שני אמנים  DEDE וREALITY CHECK שיתוף שהניב טפט המכסה קירות רבים. כל אזור כיכר רבין למשל כוסה בטפט. תורידו את הראש, הוא שם על עמוד, תרימו את הראש, הוא שם, על עמוד. משחק של חיפוש. חיפוש עצמי ?

קריאה של הטקסט מבהירה כי מדובר בעבודה העוסקת במהות הקיום, בחיפוש עצמי,התבוננות פנימית,או בבדיקת המציאות. כל אחד והמציאות שיוצר לעצמו. כבר אמרו שהכל בעיני המתבונן.אותי העבודה הזאת מצחיקה, יש בה המון הומור, אבל אולי רק אותי.

העבודה הופיעה לראשונה בפסטיבל של inspire והתפשטה בעיר כמגפה. מגפת האבסורד.

נתקלתי גם בשיתוף פעולה משולש. DEDE, REALITY CHECK, ו THE DRIP UP בפינה שפעם היה עליה לב נצנצים שיצר DEDE.

שלושתם משתתפים עכשיו בפסטיבל האמנות של INSPIRE, אמן שללא לאות מפיץ את הבשורה ברחבי העיר. הפסטיבל שהוא בעצם תערוכת עבודות של אמני רחוב מהארץ ומחו"ל, חלקם שווים במיוחד, מוצג במתחם התחנה.

שובה של המחתרת

קראתי איפה שהוא שעידן המחתרות תם. שטות מוחלטת, כמובן, המחתרות חיות, בתוכנו, איתנו, לא צריך את השב"כ על חוקריו כדי לגלות אותן, מספיק להסתובב ברחובות ולהתבונן קצת יותר לעומק.

וכשאני אומרת מחתרת, הכוונה היא למחתרת של אמני הרחוב, אלו שעובדים בשקט בלילה, מגיחים לכאורה משומקום, עובדים על קיר בלילה ובבוקר ניצב לו קיר מפואר, מקושט ביצירה של אמן מסתורי.

אחד האנשים המובילים את אותה התרחשות לילית מכונה inspire , איש המקדיש את מיטב זמנו, מרצו וכספו לאמנות רחוב.
הוא מרים כל שנה שני פרוייקטים, עם מעט עזרה מידידיו,  אמני רחוב אחרים, גם זרים, כלומר לא ישראלים, המשתתפים בקביעות בארועים.

בקיץ הוא עורך פסטיבל, ובחורף את פרוייקט re-use, בו האמנים עובדים בבניין נטוש (יש לפחות 800 מבנים כאלו בתל אביב , כך קראתי לא מזמן) ומציגים בו תערוכה.

אתמול נפתח הפסטיבל.
השנה הוא בעצם יותר תערוכה של אמנות אורבנית ופחות אמנות רחוב. מדוע אמנות אורבנית ולא אמנות רחוב? משום שהארוע ברובו מתקיים בין כותלי מועדון הקומפורט 13 ורק חלק קטן ממנו מתנוסס על הקירות שמסביב.

הקומפורט שבימים רגילים הוא מועדון מסחרי לכל דבר וענין נתן לאינספייר את החלל ליומיים בדיוק. אינספייר וחבריו עבדו ימים כלילות במשך תקופה ארוכה כדי ליצור את הפסטיבל שהוא ארוע החוגג את הזמניות. מסירות זה שם המשחק, מסירות והתמסרות מוחלטת לאמנות רחוב.

עקבתי אחרי תהליך יצירת הארוע למעלה מחצי שנה.
עקבתי ברשת, לא מגלה איפה ואיך – מחתרת או לא מחתרת? החל מהשלב בו הגיע אלי המייל המבשר על הפסטיבל, מיילשהוא בעצם קול קורא להשתתפות, ועד לארוע עצמו, ארוע שלעניות דעתי הוא הטוב בפסטיבלים שהרים עד כה.

העבודות הודבקו על לוחות עץ ונתלו בחלל המועדון, משתלבות בו כאילו הן חלק קבוע ממנו.  חלק מהאמנים הדביקו או ציירו על הקירות שמסביב וכל האזור זכה להתחדש  בכמה קירות מצויירים לתפארת מדינת פלורנטין.

עקבתי אחרי ההקמה וקיבלתי רשות לצלם. מתנצלת מראש שלא תזכו לראות את האמנים עצמם. מחתרת – כבר אמרתי?

אז אם אתם אוהבים אמנות רחוב, ניחוח של מחתרתיות, ואנשים המסורים באופן מוחלט לאמנות שלהם אך נשארים בצל – לא נותר לכם אלא לרוץ, ממש לרוץ, לקומפורט 13 כי מחר כבר לא תראו מאום

הרשומה פורסמה במקור במגזין הרשת במחשבה שניה.