לב שותת דם

יצאתי לרכב על האופניים בשבת ולקחתי איתי את המצלמה. בדרך עברתי בסלמה בתערוכת ה"שטוח".

מאז שהתחלתי לצלם גרפיטי העיניים שלי כל הזמן בולשות ומתבוננות. מחפשות. אני כבר יכולה לומר מה התווסף והיכן.

מצד שני מופתעת כל פעם מחדש לגלות כמה הסביבה בה אני חיה מטעה. כמה היום יום בעיר מסתיר ומה מתגלה כשהעיר מתרוקנת.

כשהעיר ריקה ממכוניות פתאום מתגלים בחניונים ציורים שבמשך כל השבוע הוסתרן על ידי המכוניות.

למשל זה :

ממש בלב העיר ברחוב גרוזנברג בחניון הסמוך לנחלת בינימין. עברתי שם כל כך הרבה פעמים ולא ראיתי. עכשיו החניון ריק והתגלה האיש של KNOW HOPE . האיש שחושף את ליבו השותת, זב הדם, הפצוע.

ולא רק KNOW HOPE . הקירות המקיפים את החניון הם חגיגה לאוהבי הגרפיטי.

שימו לב לחתימה בקצה השמאלי של ציור הקיר.

את התמונה הזאת לא צילמתי בחניון אלא באזור פלורנטין. לא מגלה איפה. אומרת רק שהסביבה מפוצצת באוצרות. בכל חור שאפשר להעלות על הדעת.

מי שמחפש, מוצא.

השאלה שמתעוררת אצלי כל פעם מחדש כשאני מגלה דברים שהעיר הסתירה במקומות שאני חולפת בהם כמעט יום יום,  היא מתי אני מתבוננת ומתי אני רואה.

עדיין ללא תשובה.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s